התהוות
האתר בטעינה...
logo

קרוהן באדם ובגוף החברתי



קרוהן זוהי דלקת במעי הדק ולעיתים נגיעה גם במעי הגס.


באה לידי ביטוי בכאבי בטן, נפיחות בבטן, גזים, שלשולים והקאות (לא בהכרח הכל יחד אלא מאלה ומאלה)


זה אומר, בין השאר, שכושר העיכול של המזון מופרע ע”י המופעים הנ”ל.


 


תפקידו של המעי הדק: לאחר שקיבל את עיסת המזון שעברה תהליך ראשוני בקיבה, המעי הדק מפריד בין הראוי להמשך עיכול והזנת המכלול, לבין שאינו ראוי ומועבר למעי  הגס. מפריד בין עיקר וטפל.


לפי פילוסופיית הרפואה הסינית, למעי הדק תפקיד חשוב ביצור הדם. האנרגיה המקורית (איתה נולדנו ואותה קיבלנו בעת החיבור בין הביצית לזרע), מעלה את האנרגיה שנוצרת במעי הדק למעלה, אליה מצטרפת אנרגיית הריאות (חמצן) ואלה נכנסים ללב, “מתבשלים” שם לדם, שמזין את כל חלקי המכלול שנקרא האדם.


הלב הוא מקום משכנה של ה shen (איכות שמימית שמכילה את הקוד האנושי). אותה איכות נישאת על גבי זרם הדם לכל תא ותא בגוף. וכשאין מספיק דם, אין ל shen במה להיאחז, דבר העלול לגרום למופעים, שנקראים ברגיל “נפשיים”. (אפטיה, בלבול בין עיקר וטפל, תחושת חוסר תוחלת, דיכאון וכד”).


שלשול – פליטה של צואה אל מחוץ לגוף.


במקרה של מערכת המתפקדת היטב, יפלטו החוצה עודפים, חומרים שאינם נחוצים/ מועילים להזנתנו, חומרים פגומים וכד”.. כלומר הטפל יפלט החוצה מאיתנו.


במקרה שהמערכת מתבלבלת, עם הצואה יפלט החוצה אוכל בלתי מעוכל, כזה שאמור להזין אותנו, רק שלא צלח את ייעודו ונפלט החוצה כלעומת שנכנס. גם הטפל וגם העיקר נפלטים החוצה מאיתנו.


גאזים – מן המולה/ תסיסה/ בלגאן. הדברים אינם מוצאים את מקומם. לא העיקר ולא הטפל. על כן נוצרת תסיסה שגורמת להתנפחות הבטן, לחץ ופורצת החוצה בנפיחות. כשההמולה באה בעקבות חום במערכת, הנפיחות תסחופנה איתן החוצה את “ריח” התבשיל. כאשר ההמולה נוצרת בעקבות קור, אין “תבשיל” ואין ריח.


הקאות – גם הן באות לשחרר אותנו מחומרים שאיננו יכולים להחליט אם הם “עיקר” או “טפל” וכך הם “תקועים” להם בתווך, לוחצים, מכאיבים, המעיים מנסים להזיזם לכאן או לכאן (מתכווצים), אנרגיית ה”קיבה” אינה מצליחה להורידם למטה להמשך תהליך העיכול וההזנה (כי לא התקבלה החלטה בדבר איכות הנושא – עיקר או טפל) ואז אנחנו פולטים החוצה את “חוסר ההחלטה” אולי קל לנו לרגע, אך נשארנו ריקים מחמרי הזנה ובטווח ארוך הולכים ונחלשים.


ניסיתי ל”צייר” את התהליך במושגים שמוכרים לרובנו. אבל בעצם אין הפרדה בין הגוף לאנחנו. מי שמנהל את המערכת, אלה אנחנו, מחשבותינו, אמונותינו, עמדותינו וצורת ההתייחסות לקורה בחיינו.


מכאן נכון יהיה לנו להתעורר אל מקומות נוספים בחיינו בהם איננו מבחינים בין עיקר וטפל. בהם אנחנו פולטים החוצה דברים שאיננו “יודעים” מה לעשות איתם, שאינם נוחים לנו. מקומות בהם אנחנו מתעכבים על פרטים שוליים ודוחקים הצידה את העיקר.


כלומר, כל התופעות הפיזיות שתוארו לעיל משקפות את צורת ההתנהלות שלנו – מנהגים, אמונות, יחס


הגוף הפיזי שלנו הוא רק מרקע עליו מוקרנים רגשותינו, מחשבותינו… וכו”.


הגוף החברתי – בעצם זו החברה בה אנו חיים. ככלל/ כגוף יש לה צורת מחשבה, תרבות, מוסכמות, נורמות, הרגלים, נוהגים…. כמו לרוב הפרטים המרכיבים אותה. ואם נתבונן היטב, נוכל לראות את ה”מחלות” הבאות לידי ביטוי באדם, באות ידי ביטוי בגוף החברתי.


 


איפה? איך?


רובנו מתייחסים אל הטפל כעיקר ואת העיקר דוחקים הצידה כי איננו “יודעים” מה לעשות איתו (מילים מוכרות?) ומפאת מיקודו של נושא, נרמוז בקצרה.


העטיפה חשובה בעיני הגוף החברתי בו אנו חיים, מתוכנה. בכל תחום בו נגע, שם נפגוש את צורת ההתייחסות הזו. “הבגד עושה את האדם”, ה”איך חשוב מה”מה”, “העיקר שזה נראה טוב”, (אוי, נראה כל כך ברור שכל אחד מאיתנו יכול להשלים לבד את הראיות הטכניות)


וכשעולה נושא מהותי, כזה ה”מזין את תוכן חיינו, אבל הוא לא ממש מקובל על הגוף החברתי, או לא ממש מוכר לו… לחץ, תסיסה, גאזים, שלשול והקאה.


דוגמא לנושא מהותי?


למשל, אדם שהבין כי מחשבתו ורגשותיו הם אלה הבאים לידי ביטוי בגופו. ילך אצל עצמו לשם שינוי המופעים ולא אל ה”מקובלים” בחברתו.


מה זה אומר?


שאם אני משקפת בגופי קרוהן, נכון לי להבין שצורת המחשבה שלי וההתנהלות היומיומית שלי אפשרה את התממשות המופעים הללו על גבי מרקע גופי.


על כן, אם ברצוני לשנות את התמונע (למה נע? כי דבר אינו סטטי בטבע, הכל בתנועה וכל מצב הוא זמני, כל עוד אני מחזיקה בצורת מחשבה המאפשרת קיומו) עלי להתוודע (כן, ללמוד, לחקור..) אל הרגלי והתנהלותי ושם לשנות.


מה יגיד לי הגוף החברתי?


את לא אחראית, לכי לרופא הוא ירפא אותך. את לא יכולה לקחת אחריות על בריאותך, רק הרופא מוסמך לאחריות על בריאותך.. לשם כך למד והשתלם… כל אחד עושה את מה שהשתלם בו ואת לא השתלמת ברפואה…. זה ויכוח שמסתובב, ברמות אלה ואחרות, על פני השטח ואינני רוצה כרגע לגעת בו.


רק אומר, כאשר אנחנו משקיעים ולומדים את העיקר בחיינו, נדע גם לרפא את חיינו מכל מצב. כאשר נעסוק בטפל, נקיף עצמנו באלילים להם נסגוד ונשכח את תמצית עצמנו.


הערה:


מאמר זה מהווה גירוי למחשבה. גם אם “לקינו” באותה “מחלה”, הרי ששורשה שונה אצל כל אחד מאיתנו כשם שמהותנו שונה (הייחודיות שלנו) לכן גם דרך ההבראה תהייה שונה.



הבראה ומחלה - מאמרים נוספים


מבט אחר על החיים

ככל שאדם מקיף את עצמו ביותר מחיצות, הוא ימצא את עצמו מפעיל יותר כוח כלפי הסביבה, על מנת להשתלב בה. זוהי הצעה לחפש דרכים מתאימות ליצירת הרמוניה עם הסביבה שבה אנחנו חיים.

להמשך קריאה

המרחב שבין הבריאות למחלה

הבריאות מנהלת את החיים, גם אם קורות ‘תקלות’ בדרך, הרי שברירת המחדל היא התגברות על ה’תקלות’. במקור / במהות המערכת יודעת להתגבר על אתגרים ושואפת לחזור להרמוניה.

להמשך קריאה

למה כדאי להיות חולה

ככל שמחפשים ודורשים להבריא כך איכות החיפוש, איכות התוצאות הולכות ומתעצמות. בבריאות – פי כמה חשוב להקפיד על איכות. האיכות תבוא לביטוי בתוצאות. בכיף שלנו, באושר הגדל, בחוכמה המתפתחת ובכל אותם דברים העושים את חיינו איכותיים יותר ויותר.

להמשך קריאה

מחלות באדם ומחלות בטבע

גוף האדם הוא רק מרקע עליו מוקרנת צורת המחשבה שלנו, דעותינו, אמונותינו, יחסנו אל אירועי/ מציאות חיינו, … וכאשר אנחנו רוצים לטפל בשורש “מחלתנו”, הרי שכל עוד נחזיק בצורת המחשבה שמזינה את אירועי חיינו ובאה לידי ביטוי במופעים פיזיים בגופנו, הרי שגם אם “נטפל” במופע, התנהלותנו זו תאפשר שניותו. בקיצור, נשנה את התסריט, תשתנה ההצגה על הבמה.

להמשך קריאה

קרוהן באדם ובגוף החברתי

קרוהן זוהי דלקת במעי הדק ולעיתים נגיעה גם במעי הגס. גם אם “לקינו” ב“מחלה”, הרי ששורשה שונה אצל כל אחד מאיתנו כשם שמהותנו שונה (הייחודיות שלנו) לכן גם דרך ההבראה תהייה שונה.

להמשך קריאה

התארגנות לחורף

הקור/ החורף מבקש מאיתנו להתעורר לעוצמתו הראשונית, רק בכיוון אחר. הקור הוא כוח מניע בד בבד עם כוחו המכווץ והעוצר. המלבושים העבים אמורים לשמור על חום גופנו כל עוד אנחנו מקבלים כמובן מאיליו את חוסר התנועה, את הכיווץ, את האיטיות, הכבדות.

להמשך קריאה

ש