התהוות
זמן כפרה
“וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם” ויקרא טז, כט. אנחנו פותחים בחלק מהציוויים המופיעים ליום כיפור.
מה זה אומר. למשל, איזו התנהגות ראוי ונקיימה בקביעות? מהם חוקי העולם?
מתי זה הזמן “היתה לכם”? מה לגבי עכשיו? באיזה זמן בכלל מדובר?
ונתבונן מכיוון אחר. האם חוקת העולם מושלמת? כלומר האם הכתוב מכוון למצב מושלם? כלומר, כל עוד וחוקת העולם לא לנו, כלומר למשל, לא הסכנו לה לגמרי, הרי שאין להלין על כל מצב. ולמעשה, כל בעיה, אי נוחות מכל סוג שהוא, הם תוצאות של שימוש לא ראוי בחוקי העולם.
האם כבר יש מי שמצא את הפתרון השלם לחיות בהרמוניה מלאה עם העולם?
איך מגיעים למצב בו אנו נהיים ליצורים מושלמים בעולם בו אנו חיים עתה. עולם מושלם. אלא אם אנו חושבים שהעולם אינו מושלם = האל עשה עבודה לא מושלמת = האל לא מושלם = אנחנו יודעים מהו המושלם = אנחנו טוענים לאלוהות.
הכתוב אינו מניח פינה להתחמקות. התחנה אליה מיועדים להגיע = “לִפְנֵי יְהֹוָה תִּטְהָרוּ”. ויקרא טז, ל. מה קורה בדרך לשם: “בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם”. באותו פסוק. ויש הוראות הפעלה. הכול ברגע הזה, כאן ועכשיו.
ההנחיה המוצעת לכולנו היא להגיע למצב טהור. הטהור מהווה איכות מזוככת. אין אפשרות לפגום בטהור. תהליך ההיטהרות הוא תהליך מסודר / מושלם. תהליך המקטין את פגיעותינו בעולם. זהו תהליך המזכך אותנו מְסיגים, פסולת.
כופר, בהטעמה על ה"פא", אדם שמתנגד, טוען נגד, תפישה מסוימת.
כופר, הטעמה על הכף, הינו תשלום על אדם שנחטף למשל.
כופר הוא גם עונש והוא גם זפת.
כפר, כף בחולם, הינו גם מעטפת. שכבה אטומה בה למשל נוח התבקש לשים סביב התיבה. “עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר”: בראשית, ו, יד. וגם “וְכֵן תַּעֲשֶׂה בְּשִׁבְעָה בַחֹדֶשׁ מֵאִישׁ שֹׁגֶה וּמִפֶּתִי וְכִפַּרְתֶּם אֶת הַבָּיִת”: יחזקאל, מה, כ.
יום הכיפורים יכול לעסוק במעטפות שלנו כלפי העולם. כלפי הבריאה.
יום הכיפורים מיועד ליום העשירי. “בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם”: ויקרא, כג, כז.
לפי המסורת, בא’ תשרי נברא האדם. במקרא מוצע לקיים ביום זה: “שבתון זכרון תרועה מקרא קדש”: ויקרא, כג כד. סופרים עשור, אפשר ומדובר בתהליך של עושר. עוני בד”כ מהווה מצב בו יש קושי להתמודד עם מצבים. מקובל שעוני ועושר מתייחסים למצב כלכלי. למעשה עוני או עושר, מהווים כלים להתמודד עם המציאות. ככל שהאדם עשיר יותר, היכולות להפקת כלים יעילים ולמציאת פתרונות למצבים בהם נמצא, מתעצמים.
בעשרת הימים בין א’ תשרי ליום כיפור, גם ניתן להעמיק בהם את התשובה. מדובר ברעיון שהאדם שואל עצמו כל הזמן (לגמרי, כל הזמן) איך ראוי ואתנהל בעולם. התשובות שאנו נותנים לעצמנו, לעולם, אמורות להיות זמניות. העולם וכל המציאות, כל הזמן, משתנים. ככל שאני עני יותר, אשאר עם יותר סימני שאלה. ככל שהאני מתעשר, כך סימני התשובה מגיעים ומתממשים.
מכאן גם אפשר להבין את “וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם”: ויקרא טז, לא.
אנו אמורים לענות לנפש שלנו. זו המתמודדת עם המציאות היום יומית. זו המנהלת אותנו. הנפש הנפגשת עם המציאות, מנהלת מערכת הבנות עם סביבה זו או אחרת. הנפש קשורה לחוקת העולם. האדם אמור להקשיב לשאלות אותן שואלת הנפש בקשריה עם כל הרבדים להם אנו קוראים חיים.
לקיים מעשים המזכירים לנו כי אנו חיים לפני האלוהים. תהליך שמציע היטהרות. ביום הזה, יש הזדמנות לחדד את תחושת הטיהור. במקביל לדבר שלכאורה הפוך: כפר. כך שיש בפסוק שני כיוונים סותרים לכאורה: “בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם”. ויקרא טז ל. גם יכפר וגם יטהר. מ: “מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם” אותו הפסוק.
כאן ממש אפשר להסתבך. גם יכפר, כיסוי או הפירושים האחרים שאינם מתקרבים להסביר את רעיון הטיהור או חוקת העולם, וגם יטהר. אז למעשה אנחנו חוזרים שוב ושוב וכמו תמיד לרעיון חכמת הבחירה.
ותודה ליום כיפור המחדד כל כך.
וכמובן מבקשים אנו כדרכנו, לעורר למחשבה. להציע כיוונים ולפתח אפשרויות. להבין כי דרכו של כל אדם ייחודית. ראוי לה/לו לחקור ולהפיק את מלא הכישורים בתהליך הבחירה האישיים.