סתיו

נתבונן סביבנו ונראה. שעות הבוקר מושכות עוד “רגע” את הלילה. זווית השמש מתכהה וזהרה מתרכך. החום פחות נועז. יש בו מין יובש שמעמעם אותו. עננים מלאים שטים להם בשמיים. חלקם נראים כערמות צמר גפן רך ואוורירי וחלקן עמוסי מים ומבשרים את בוא הגשמים. שעות היום הולכות ומתקצרות. אנחנו נפרדים מהאור, מהשמש, מהפעילות בחוץ ואט אט מתחילים להתכנס פנימה.

הצמחיה ששפעה בקיץ סיימה עונתה. הפירות הרקובים מחזירים עצמם לאדמה. מפרים אותה ברקבוביתם ובזרעיהם. העלים מצהיבים ונושרים גם הם לאדמה להעשרתה. גשמי הסתיו “נופלים” עלינו במפתיע משמיים. בהחלט אפשר לחוש את תנועת הטבע זורמת מלמעלה למטה.

זה הזמן לערוך חשבון נפש, לארגן את הדברים לקראת החורף. לבדוק מה ישרת אותנו בעונה הבאה ומה אינו רלוונטי יותר. מה ישרוד את האחסון ומה ירקיב ויעלה עובש. (דעות, רגשות, אמונות, תבניות, התנהגויות…)

אז איך פילוסופיית הרפואה הסינית מתייחסת אל הסתיו?

אלמנט המתכת מייצג את הסתיו.

המתכת שוקעת במעמקי האדמה.

כלי עבודה ממתכת, כמו הגרזן, הפטיש וכד” מממשים מהותם בתנועה מלמעלה למטה.

יש בה חדות במתכת. כזו שחותכת/ קוצצת.

איך זה בא לידי ביטוי במכלול ה”אדם”?

את טיפוסי המתכת נזהה ע”פ חדותם. אנשים חותכים בדיבורם ובמעשיהם. אנשים מבקרים, ממיינים, מסדרים.

הביקורת תבוא ממקום המיון בין עיקר וטפל/ רלוונטי מיותר/ ראוי למשמורת  או לא ישרוד. מטעמי יעילות ודיוק.

שני איברים בגופנו מייצגים את אלמנט המתכת.

הריאות והמעי הגס.

שני אלה מהווים את המפגש שלנו עם החוץ. הריאות קולטות את החמצן/האנרגיה/ ה”טהור” מהחוץ, מכניסות ומפיצות פנימה ואילו המעי הגס פולט את ה”עכור” החוצה.

איבר נוסף שבשליטת אלמנט המתכת הוא העור שמהווה את המפגש בין פנים לחוץ.

כך, כשנדאג להכשיר עצמנו בסתיו ולעורר את אנרגיית הריאות לפעולה יעילה, נוכל לעבור את החורף כשמערכת החיסון שלנו מסוגלת להתמודד עם גורמי מחלה חיצוניים, שמטבע הדברים נמצאים בסביבתנו.

איך הגענו למערכת החיסונית?

ובכן, האנרגיה שזורמת בגופנו פנים רבות לה. במעי הגס, במקום הנמוך וכאילו עכור ביותר נוצרת אנרגיה מאד זריזה וטהורה. אנרגיה זו רצה לה בגוף ובמשך היום זורמת מתחת לעור ולשרירים ומטפלת בכל אירוע חריג בשכבה זו הנגרם מניסיונות חדירה של מחוללי מחלה. בלילה נכנסת אנרגיה זו אל פנים הגוף. מסיירת בין האיברים הפנימיים ומטפלת בכל הדורש טיפול. ואכן זו האנרגיה המגינה.

ומבחינה רגשית?

הסתיו ש”נפרד” מהשמש והאור, ש”משיר” את עלי העץ ומשאיר אותו ערום וכאילו עריה. שנפרד משפע תנובתו. מביא לידי ביטוי, לפי הסינים, את עצב הפרדה. את המקום המתכנס ומתבודד אל תוך עצבותו. את המקום שאוגר ושומר כדי ש”יהיה” לו בהסתגרותו.

מכאן נוכל להקיש שיכולת קשירת קשרים רגשיים אינטימיים/ קרובים או תגובות פתוחות וספונטניות ידרשו מטיפוס סתיו/ מתכת תשומת לב וערנות.

עוד נוכל להבין שאנשי סתיו/ מתכת יכולים  להיות כאלה ששומרים ואוגרים לעצמם חפצים, רגשות, ידיעות… ובעיקר את תוצרי המערכת שסיימו תפקידם – אנשים עצורים. לעומת זאת הם יכולים להיות אנשים שכל מה שעובר דרכם נשפך החוצה. דבר המתקשר אל השכבה התוחמת בין פנים וחוץ – העור.

אילו קשרים לסתיו עם עונות אחרות?

אז אמרנו, שבסתיו אנחנו מכינים עצמנו לחורף, שנוכל לעבור אותו בקלות. ואכן המתכת מזינה את המים – המים מתעשרים במינרלים כמו נחושת, אבץ וכו”. ומבקרת את העץ, גוזמת ענפיו כדי שהמשאבים שעומדים לרשות העץ יזינו אותו ביעילות למען חוסנו ועוצמתו.

הריאות אמרנו מזרימות ומפיצות את האנרגיה בגוף. הכבד וכיס המרה (אלמנט העץ) אחראיים על הזרמת הדם  בצורה קולחת ושוטפת.

הסינים אומרים שהדם זורם בעקבות האנרגיה. יתר על כן, המחשבה מזרימה את האנרגיה שמזרימה את הדם. המחשבה, אגב (בהקשר זה), משויכת לאלמנט האדמה שמזין את המתכת שמבקרת את העץ.

איך להיטיב עם אלמנט המתכת ולנצל את יתרונות הסתיו למען בריאותנו:

לאחר שיא הקיץ, בו היאנג היה בשיאו, האנרגיה זרמה למעלה והחוצה. בסתיו מתחיל תהליך הייניזציה, האנרגיה זורמת מטה ופנימה. בצמחים נראה את האנרגיה שהייתה בחלקם העליון – פרחים, פירות, תפארת הצמרות. יורדת ומתכנסת אל עבר הגזע (קיבה וטחול) והשורשים (כליות).

מה זה אומר לנו?

שמוקד הפעילות יהיה מכוון פנימה. המדיטציה תתאים, תרגילי צ”יקונג וכד”, כאלה המשלבים מודעות, תנועה רכה ונשימה. נעטוף עצמנו בלבוש שישמור על חום גופנו. המזון יהיה מבושל באש נמוכה ולאורך זמן. כך נזין עצמנו בחום. הטעם החריף נחשב לפותח ריאות ומסלק ליחה אך אל לנו להגזים בו. החריפות פותחת את נקבוביות העור, ואז מחוללי מחלה חיצוניים (קור, רוח) עלולים לחדור פנימה אל גופנו. גם החום שאגרנו עלול לברוח לנו החוצה (הזעה).

אז מה יש לנו?

בשיא הקיץ (21.6) חווינו את היום הארוך ביותר – שיא היאנג. מתאריך זה הלך היום והתקצר עד ליום השוויון (21.9 – ממש היום בו נכתב המאמר) וב-21.12 נחווה את היום הקצר ביותר – שיא היין ומייד יתחיל היום להתארך אל עבר היאנג וחו”ח.

ומאד מעניין לשים לב לאנרגיה שמוקרנת ממאמר זה.

אם יסקרן אתכם להציץ במאמר על החורף או האביב, אין לי ספק שתחושו באנרגיה שונה מזו הנחווית כאן. לא פלא הדבר בעיני. מאמר זה נכתב בשיא הסתיו. ב-21.9.09 והכתוב מקרין מין סדר מתכתי, יבש (אקלים הסתיו). משהו שזורם לאט, בכבדות – מאד ייני. כאילו בכל “סעיף” נאמר רק העיקר והמעוף, החופש, המרחב לא ממש באים לידי ביטוי. גם כאן כאילו אמרתי די ואתם כבר תבינו…

אז זהו חברים, זה הסתיו ואידך זיל גמור…