התהוות
יום של כיפורים
אתמה ואשאלה, מאי כיפורים? ושהרי כל מעשי האל, לטובה.
האם בא להפחיד הכתוב, בא להביא להסתגרות. כשעולה אצלי שאלה לגבי מהותם של דברים, נבחנים הם בבקרה המגיעה מתפישות היסוד.
“יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם” ויקרא, כג כז
מהו לקרא קודש. מהו לענות את הנפש. האם יש מענה בנפש שדרגה רחבה ממנה שואלת אותה.
כשנבחנה מילת ה ‘כפר’, עלו אפשרויות כמו: “עשה לך תבת עצי גפר קנים תעשה את התבה וכפרת אתה מבית ומחוץ בכפר:” בר, ו, יד.
יכול שְכֹּפר מהווה למעשה ביטוי של מעטפת. אולי זהו יום של מעטפות. יום בו אנו מתבקשים להידון מול מעטפות. של מי, של מה, מהיכן המעטפות… ועוד שאלות הנשאלות ומבקשות מענה.
אולי מול המציאות, יודע הכתוב להבחין, כי ניצור במהלכי הזמנים כלי מעטפת, משקפיים צבעוניים, מסננים, פחדים, טקסים ועד כהנה וכהנה, היכולים להפריד אותנו מעיסוק במהותם של הדברים.
אפשר, שהנשמה מבקשת מהנפש, כי תתנקה ממעטפותיה. כך נדרשים אנו לענות. התחמקויות לא מתקבלות. לענות ולתקן מעשינו מול מציאות מבקשת, מציעה, דורשת, מנערת, מטלטלת וכל השאר עד שנתעורר למעשים נכונים.
שהרי כוונת המעשים לגן עדן ייעודם.
וברי כי עוד רבות אפשר לדבר על ‘מלאכה’, ‘שבת’ ושאר מושגים ראשוניים ומכוונים המחייבים במקורות ראשוניים כל כך.
ונזכור נא כי כ פורים מהווה שער אל פורים. חג אליו נשואות פנים, המבקשות להיות בשמחה מלאה ולתמיד.