מבול, נוח, שחיתות…..
עבורי, סיפור פרשת נוח, פרשת המבול, הם למעשה פרקים בחיי המציאות.
אחד מההיבטים שמסקרן אותי הוא לראות איך מתחבר שם אדם/תואר הפועל – נוח, לאירועים כל כך דרמטיים, אולי מטלטלים.
נתחיל בפסוק: “וירא יהוה כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום:” בראשית, ו, ה.
נראה שהפסוק מביא פרספקטיבה. מבוא לכל התהליך.
סגנון הכתוב גם מרמז על דרכי פעולה בטבע. לראות מגבוה, מרחוק, להסביר לקורא איך מתרחשים מהלכים. יש כאן תיאור הספקטרום, המרחב, בו מיועדים אנו לראות התרחשויות. פירוט של נתונים היכולים לסייע לאדם להבין מה מזין אירועים במציאות.
ברשותכם, נעשה הבהרות. המתעניין להעמיק בכלל בחיים, מייעד עצמו לברר. חזר ושנה, מהם הגורמים להתרחשויות של אירועים במציאות. הפסוקים כאן, עניינם לחדד תחושות.
מה מסתתר במילות הפסוק האומר שרעת האדם רבה. האם זה יכול לגרום לי לחשוב שאולי וכל אדם רע ביסודו? לפי הכתוב, כל יצר מחשבת האדם מתעניינת רק ברע. מה זה אומר? כאמור מפורטים כאן נתוני תצפית וניתוחם. התצפית רואה: “רעת האדם”. ומספרת גם מה הסיבות לכך: “יצר מחשבת לבו רק רע כל היום”. האדם, מתוך יוזמה, יוצר בליבו רק רע. ויותר מכך, כל היום.
איך האדם יכול ליצור במחשבת ליבו רק רע? האם אפשר שלמשל, בכך שהוא מקטר. כל היום. כל היום מקטרג. שונא, כל היום. מבקר, כועס, מתוסכל, חסר אונים….כל היום. התנהגויות אלו יוצרות רע. הרע הזה מתפתח, בתוך האדם וגם כמובן מסביבו.
גם מחשבות של פחד, יוצרות רע, נכון? אם אני מפחד שמא ושמא… ואולי ואני אהיה חולה ב… וצריך להיזהר בכביש, ויש אנשים רעים אז תישמר…
ומחשבות כמו, יש רמאות, אז… ויש שחיתות אז… כמה זמן נשאר במשך היום למחשבות טובות?
מה עושות לאדם ולסביבתו, מחשבות, רגשות, דעות שכאלו?
האם אפשר לקרא לעומס והיקף הרגשות שמוכרים ע”י אנשים רבים, מבול רגשות. והאם מול מבול שכזה אפשר להרגיש, קטנים?
כעיקרון ולהזכיר, העולם מכיל פוטנציאלים. הבחירה, היא לאן לכוון אותם. אבן יכולה לשמש לבניית בית או לפצוע.
האדם מוזמן לבחור להשתמש בטוב או ברע ע”מ ליצור קשר עם העולם. אפשר להפיק חומרים בצורה אקולוגית ואפשר בצורה דורסנית.
ונחזור למחשבות. הגיוני שאם אני חושב על כיוון מסוים מאוד, כל היום, זה מוביל ל… מאוד מסוים. אולי למשל לתחושה של הצפה?
בהמשך הפרשה, אחרי ניתוח המציאות, מגיעה החלטה: “ויאמר יהוה אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה.” בראשית, ו, ז.
לתשומת ליבנו, במקום אחר, תוך כדי שיחה לכאורה, מוצע דבר דומה:
בספר שמות, פרק לב, פסוק י” מסופר: “ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם ואעשה אותך לגוי גדול:” מדובר בסיפור העגל. תהליכים דומים של כיליון, השמדה, המתה,,,, מופיעים כמה וכמה פעמים במקרא בסגנונות שונים.
בסיפור המבול אחרי הכיליון, המשכיות המין האנושי, תגיע מנוח ומשפחתו. ובסיפור זה, זה אכן קרה. בסיפור העגל, רעיון זה, שממנו יתפתח השלב הבא, הוצע למשה. ההצעה עלתה, נדונה, ונדחתה, ע”י משה.
בסיפור המבול, מובא רקע נוסף להחלטה על המבול. למשל: “וינחם יהוה כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו:” בראשית פרק ו,ו.
בסיפור העגל יש דבר דומה אמנם הפוך: “וינחם יהוה על הרעה אשר דבר לעשות לעמו:” שמות, לב, יד.
בסיפור המבול מדובר על כלל המין האנושי. בסיפור העגל, על עמו של האלוהים.
במבול, האלוהים לוקח אחריות על מעשה שעשה ומחליט מה לעשות = מבול. (כמובן שהקורא יכול להתחלחל מההחלטה. ואולי כדאי לבחון את הדברים שבהמשך ולקבל פרספקטיבה). בסיפור העגל, משה משכנע את האל לשנות החלטתו והאל כמו ומתרצה.
ולהזכיר שוב ושוב את דעתי. המקרא, כספר חכמה, בא לעורר את הקורא לבחון את מעשיו. המקרא, בדרכו המאוד מורכבת, לאוזן מערבית, מספר כי המציאות מכילה פוטנציאלים. אנחנו ממשים אותם. בבחירה. אם נפגש האדם/ החברה, במציאות רעה/ לא נוחה, הרי שנעשתה בחירה מוטעית בשימוש בחוקי הטבע.
ונמשיך. רואים אנו שיש הקבלה מסוימת בין סיפור המבול והעגל. יש הקבלות רבות במקרא. אלו עוברות כחוט שני. הן טוענות כי לכל מצב יש הייחודיות שלו ובעת ובעונה אחת, יש קווים מנחים, מהותיים, דומים.
וסיפור המבול ממשיך. פועל שחוזר פעמים רבות הוא “שחת” בהטיות שונות.
יא: “ותשחת הארץ לפני האלהים ותמלא הארץ חמס: וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ: ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ:”…..
יז: “ואני הנני מביא את המבול מים על הארץ לשחת כל בשר אשר בו רוח חיים מתחת השמים כל אשר בארץ יגוע:” בראשית ו, יא-יז
נח שונה, “ונח מצא חן בעיני יהוה: אלה תולדת נח נח איש צדיק תמים היה בדרתיו את האלהים התהלך נח: בראשית, ו”, ח-ט. נא לשים לב, נח מתהלך אל מול האל ( לא מול בני האדם)
ויש אישור ברור לתהליך הבחירה. מי יעבור את המבול. “ויאמר יהוה לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה כי אתך ראיתי צדיק לפני בדור הזה:” בראשית פרק ז,א. ואולי יש לנו עוד הסבר, הצעה ל-מהו צדיק.
ההתחייבות לתהליך, מאוד ברורה: “כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ומחיתי את כל היקום אשר עשיתי מעל פני האדמה:” בראשית, ז, ד. שוב, 40 יום ו 40 לילה, מזכיר משהו מסיפור משה עולה להר, צד נוסף לסיפור העגל… ושבעה ימים מוכר היטב מסיפור הבריאה.
גם תהליך המבול, מאוד ברור וחד משמעי: “והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים אשר תחת כל השמים: חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים: ויגוע כל בשר הרמש על הארץ בעוף ובבהמה ובחיה ובכל השרץ השרץ על הארץ וכל האדם: כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו: וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה: ויגברו המים על הארץ חמשים ומאת יום:” בראשית, ז, יט-כד
ברור שלבעלי החיים שבמים אין בעיה. שהרי מדובר על, “כל אשר נשמת רוח חיים באפיו מכל אשר בחרבה מתו:” אלו החיים בחרבה, כנראה מקום שאינו מכיל מים קבועים.
ומה קורה עם הצמחים? לא ברור. מה עושה להם כמות מים שכזו ומשך הזמן המצוין?
יש סבירות שהכתוב מדבר על איתחול מסוים. קצת ואולי לא קצת, כמו בריאת העולם.
שהרי מתרחש תהליך שעולם חי, מת. עולם אחר, “חדש”, נפתח. ע”י משפחת נוח וכמה בעלי חיים שנאספו. מדובר במעבר בין עולם חי אחד למשנהו בציוני סימנים מיוחדים: טהור לא טהור. בסיפור המבוא צוין, שכל בשר שחת דרכו. האם גם מדובר גם בבעלי החיים?
מעבר החי בין העולמות, לפני המבול ואחריו, מצוין גם במספרים. מתבקשים להיאסף אל התיבה שבעה או שניים. מדובר בחיות כמו: בהמה, ציפור, עוף השמים, בעלי כנף, רמשים, שרצים.
הכתוב מדבר כי כל בעלי החיים, מיועדים להיכנס לתיבה (סביר שיש כמה רמות של פירוש למושג, תיבה) גודל התיבה המסופר, 300 אמה אורך, 50 אמה רוחב ו30 אמה קומתה, תרגום מקובל לקומה, גובה. מקובל שאורך אמה נע בגבולות 52.35 – 52.4 ס”מ. גם אם יש האומרים אמה = 60 ס”מ, החזון איש למשל, עדיין תחשבו ותראו באיזה נפח אמור להיכנס כל עולם החי שאתם מכירים. מלבד אלו שאינכם מכירים. פילים, גמלים, ג”יראפות, היפופוטמים…. זוג או שבעה ומהזנים השונים.
וכאמור איך עולם הצומח עובר תקופה זו, שקוע במים 150 יום. להזכיר, בסוף המבול, מוצאת היונה היוצאת מתיבת נוח, עלה זית.
ואולי ומדובר במסע אחר לגמרי. בסיפור המציע לבחון מהלכים בטבע היום יומי שלנו.
בואו ונתבונן על המושג “מבול”. מושג שאפשר ולאמור שמהווה מטאפורה כללית לרעיון של: כמות ענקית, באחת, הצפה…
אם נתבונן למתרחש בימינו, מרגישים שבשנים האחרונות יש שינוי גדול בדרכי הטבע לעומת תקופות ארוכות קודם לכן.
למשל: רואים אנו מבול של חום. מבול של גשם. במקומות שהעולם פחות הכיר בעוצמות שכאלו. יש מבול של מחלות, חדשות, ישנות. גם בגילאים צעירים.
מבול של תופעת הילדים המיוחדים.
קצב השמדת משאבי הטבע אפשר לאמור שנעשה בהיקפים אדירים? שימוש יתר בדייג, בהורדת עצים. הצמצום העולמי במים מתוקים. תופעות המידבור המתרחבות….. ועוד ועוד תופעות שאפשר לייחס אותם למושג “מבול”.
במקרא גם מדובר על שחיתות. קראנו, “שחת כל בשר”… האם התופעות של ניצול משאבי טבע ויחס למקורות הזנה אינם מבוססים על שחיתות? על תחושה ורצון לעשות כסף, מהר, הרבה ובמינימום של השקעה.
האם יש בהתרחשויות החברתיות, התעשייתיות, הבריאותיות, אולי גם המדעיות הכלליות, היבטים שונים של הז”אנר הנקרא שחיתות?
למשל, סוכרת. האם התזונה הנפוצה, עתירת הסוכרים, חומרים מעובדים… אינה נמנית על התנהגות מושחתת. האם תחושת התענוג בהזנה קלוקלת, מהווה פן של שחיתות? האם בשיטות השיווק והשכנוע לצרוך מוצרים ובמיוחד באלו הגורמים לנזק לטווח ארוך, יש מימד של שחיתות?
האם אנו משחיתים את עצמנו בנהייה אחר סמכויות שאיננו בודקים אותם לעומקם.
ומה אנו עושים בעניין? מדברים רע? מבולבלים? אולי והאם יש הצפה של תחושות כעס על מוסדות, על התנהגויות בחברה,,,??
והאם יש תחושות עמוקות ורחבות של תחושות בדידות. האם אין אנשים רבים חשים שהם “טובעים”. כמה זוגות, משפחות מרגישים מתוסכלים במצבם. מהו היקף תחושות חוסר האונים המתקיים אצל אנשים המרגישים פער בין תחושות של צורך ל… לבין יישומו?
והאם אפשר לראות כי מצד אחד יש שחיתות רחבה ומקיפה. מאידך יש אנשים רבים המסייעים לאחרים בהצלחה יפה. חלק מהמסייעים, מרגישים מוצפים בצרכים וקוצר יד להושיע.
ואפשר להזכיר לעצמנו שהטבע חכם,
שהטבע משתולל ומייצר כאוס
מייצר מבול של חום
מייצר מבול של מחלות
מייצר מבול של בילבול
ואנחנו מגיבים ב-מבול
מבול רגשות של תסכול, כעס, חוסר האונים….
וגם ב-מבול של רגשות של ניכור, בדידות
ב-מבול של רגשות המבקשים להיות ביחד
ואלו עוד מבולים??
ואכן כל רגש ראוי שיהיה שקול ומתמסר. כן בעת ובעונה אחת.
לדעת להקשיב לבלבול ולהתעלות בזכותו
כך, התהליך, מורכב ומתגמל לאין ערוך.
בסיפור המבול, יש היבטים נוספים הדומים במידת מה לסיפור בריאת העולם. “וידבר אלהים אל נח לאמר: צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך: כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל הרמש הרמש על הארץ הוצא אתך ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ:” בראשית, ח, טו-יז. וגם: “ויברך אלהים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו ומלאו את הארץ:” בראשית, ט, א.
בסיפור הבריאה, ביום החמישי, התחלת בריאת בעלי החיים ונאמר: “ויברך אתם אלהים לאמר פרו ורבו ומלאו את המים בימים והעוף ירב בארץ:” בראשית, א, כב.
ביום השישי יש גם את בריאת האדם, זכר ונקבה: “ויברך אתם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ…” בראשית, א, כח.
הקטע של מה עכשיו. אחרי שיש… מה מוצע לעשות. חלק המילים, ההכוונה, חוזר. רמז נוסף להקבלה שמציע לנו הכתוב?
אפשר לעשות סיכום מה לאשר פגשנו.
בסיפור המבול אנו פוגשים סדרת מהלכים של אירוע. מה היה לפני, האירוע ואחרי. בסיפור הבריאה לא מסופר על לפני.
בסיפור המבול, קבוצת בעלי חיים, כולל בני אדם, מתחילים חיים / עולם חדש.
זוהי הזדמנות. גם להבין מה גרם לחורבן ומה האירועים שיכולים להוות סימנים לחורבן. האם האדם בימינו אינו מביא לשואה = אובדן, על עצמו?
אולי אפשר לקבל סימנים מ נוח על מה יכול להביא לתיקון המצבים ולפעול לפני חורבן. למשל, נוח מצוין כאדם שהולך בדרכי האלוהים. לא בדרכי האדם = החברה, הנורמות המקובלות. קצת כמו שנאמר על מרדכי במגילת אסתר:
“איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי…:” אסתר, ב, ה. מספרים חכמים שהוא זה ששם לב ליהדותו שלו.
נוח אדם שכנראה לא מסתבך. יודע להיות נח ולמצוא חן. שם שמהתחלה לסוף ומסוף להתחלה, הוא דבר נכון במציאות אינטנסיבית.
איך להיות אדם נוח שהרי גם נאמר: “כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום נוחה הימנו.” וכדי שלא יהיה ספק נאמר גם “וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו, אין רוח המקום נוחה הימנו” מדובר בציטוט מהמשנה. מסכת אבות, ג, י.
יש כנראה עצמה גדולה ביצירת נוחות בתוכנו, להקשיב לסימנים מתרחשים = ללכת בדרכי האל, להיות קשוב להכוונות. לראות מהלכים בחברה וליצור שם מהלך של נוחות. כנראה, כן להיות במעמד מתקן. לראות את השחיתות ולעשות משהו. לראות את ההתבטאויות החושבות רק רע כל היום ולהיות בהתנהגות אחרת לגמרי. לא לקטר, לשנוא….. אחרת אינך מוצא חן בעיני האלוהים. ושוב וכל הזמן, לא לחפש למצוא חן בעיני האדם. להיות נוח לאנשים זה משהו אחר מאשר למצוא חן בעיני החברה = אולי לוותר על עצמך.
אז פגשנו בהתבוננות קטנה בתוך ים גדול של חכמת המציאות.
אני חיי בסגנון המזכיר לי שמעבר לכל ה “כשלים”, “שחיתויות”, “נוכלויות”….. כל הבריאה היא בסימן של: “וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד…:” בראשית, א, לא. עבורי, כל המתרחש מכוון לטוב מאוד.
תודה