התהוות
אנשים מספרים
עדויות ורשמים של אנשים שעברו עמנו תהליכי הבראה
שם יפה
אם תפגשו אותה, תכירו אשה נדירה. תפגשו אומץ מוכח. תפגשו לב ופה שווים. תפגשו דוגמה חד משמעית לאכפתיות ויושר. ייקח זמן להתקרב. התגמול שווה כל מאמץ. תפגשו אשה המפלסת לאחרים נתיבים בעולמות עלומים.
מספרת על חלק מההיסטוריה הרפואית שלי:
המצבים הנפשיים הוגדרו רשמית כ: דיכאון, הפרעת אישיות גבולית, נטייה אובדנית, חרדה
מצב אורתופדי מילדות: רגליים מסובבות פנימה, סקוליוזיס, קיפוזיס, פלטפוס, א-סימטריה באורך הרגליים, כיווץ שרירים וכאב תמידי בגב, כתפיים וצוואר. תחושת מגבלה: קושי לעשות דברים זמן ממושך: לעמוד, לשבת, ללכת.
המצב הלך והסתבך: 8 פריצות דיסק, גפיים רדומות (גם בתנועה), שחיקת סחוס ברך שמאל ו-2 ניתוחים, שהקלו על ההליכה אך נטלו יכולת לרוץ או לקפוץ. שיתוק בכף יד שמאל, מפגיעה בעצבי המפרק בטיפול נמרץ שיתוק רגל ימין מלחץ על עצב וזה רק אורתופדיה.
בנוסף: תחושת חולי כללית, מיגרנות, קוצר ראייה ופזילה סמויה. חוסר איזון הורמונלי, היפוגליקמיה, תחושת בערה, פירכוסים. בשלב האחרון, שלאחריו החלטתי להפסיק את הקשר עם הרפואה הקונבנציונלית: אנדומטריוזיס מתקדם שלא הוכר/טופל מילדות, למרות תלונות על כאבי מחזור עד עילפון. סרטן בריריות, ציסטות. סטרואידים שניתנו ללא ידיעתי/הסכמתי = החרפת מצב שרירים וחולשה בכל הגוף כדורים, זריקות, ניתוח כריתה מלאה = החרפת מצב הורמונלי וכללי.
* גם רשימה זו חלקית, וצרה מלהכיל את מגוון התחושות והמצוקות שחוויתי *
כל אלו הביאו לכך שביליתי זמן רב בבדיקות, התייעצויות ומעקבים בקופות חולים, בתי חולים, מכוני הדמיה (דבר שהיה לי קשה במיוחד בשל היותי ילדה קופצנית, אולי “היפראקטיבית”). הרבה מזמני, מחיי, עברו ב:
– אישפוזים: נוירולוגי, גניקו אונקולוגי, פסיכיאטרי
– טיפולים קונבנציונליים: פיזיותרפיה, אלקטרודות לעצבים, נזעי חשמל, פסיכותרפיה מגישות שונות: קוגנטיבית, בהו ויוריסטית, דינמית…
– טיפולים אלטרנטיביים: כירופרקטיקה, אוסטיאופתיה, דמיון מודרך, הומיאופתיה, פרחי באך, תת מודע, חוצנים, ביו אנרגיה, שיאצו, רפלקסולוגיה, נטורופתיה, הילינג, קינסיולוגיה, גלגול נשמות, עיסויים, כאלה ללא שמות, שילובים… (וסליחה ממי ששכחתי)
נסעתי לטיפולים תדירים בנתניה, חיפה, רחובות, וגם למכון בירושלים = 3 פעמים בשבוע. גם בשיא החורף.
– תרגול עצמי: התעמלות פלדנקרייז ושחייה. בבית: הליכה לקווי מרצפות, ישיבה מזרחית במקום כיסא, שיטת אלכסנדר, שיטת פאולה, – וגם נטלתי תרופות: משככות כאבים ונוגדות דלקות, הורמונים, נוגדות דיכאון וחרדה, תוספי מזון, צמחי מרפא.
חיפשתי. ובקשותיי בכל החיפושים היו:
– הפגת הסימפטומים המציקים = להקל את הסבל.
– מציאה וטיפול בגורמי הבעיות.
חוות דעת ה”מומחים” רק הביאו אותי לתסכול ולתחושת חוסר מוצא, כי או שנטען שהגורם הוא גנטיקה = משהו שאין לי שליטה עליו, או שנאמר שמצב המחלה נגרם עקב ליקוי כלשהו במערכת – אבל לא הייתה יכולת להסביר מה גרם לאותו ליקוי, וזה מבחינתי אמר שלעולם לא אצא מזה, כי אם לא מזהים מה גורם למצב, איך אפשר לגרום לו להפסיק לקרות? למה שהוא יפסיק אם לא מטפלים במה שמייצר אותו?
להרבה מהמצבים שחוויתי נאמר לי שאין פתרון או שהגעתי מאוחר מדי = כשהמצב חמור מכדי לטפל,
אבל גם כשהוצעו פתרונות הם נראו לי לא הגיוניים, כי הם טיפלו נקודתי, לטווח קצר, שמו טלאים. אז מה? אשאר עם כל ערימות הדברים האלו כל החיים?
ואז הגעתי לדרך אחרת… (ויש לכם פרטים מסוימים במאמר למעלה) ועם הזמן והתהליך התהוו כל מיני שינויים…
למשל: 27/7/12 בבדיקה אצל כירופרקטור, נמצא כי:
– הרגליים שוות באורכן.
כאשר במשך שנים נאמר לי ע”י אורטופדים שרגל שמאל קצרה מרגל ימין, וכי אני חייבת ללכת עם נעל אחת גבוהה מהשנייה. וכן, ע”פ הכירופרקטור, נדיר שאורך הרגליים שווה. לדבריו, לרוב האוכלוסייה יש הבדלים כלשהם בין הרגליים. הסקוליוזיס שהיה בגב (סוג של עקמת חוליות לצד) קל מאד. כבר כמעט שאינו קיים.
פנינה
פנינה שמחליטה לקחת את החיים שלה בידיים שלה. לשמוע ולראות כאן
מצב מורכב. תהליך יציב. ופנינה עושה חייל. זה אפשרי!! ממצב בלתי אפשרי/אבודד לכל הדעות המקובלות, פנינה עושה את המקובל עליה = למצוא ולהמציא פתרונות גם אם נחשבים בלתי קיימים. פנינה מסכימה עם עצמה לעשות.
עמנואל
נפגשנו כשהוא כבן 59. בסביבת גיל 35 עבר אירוע לב חריף. מאז עבר סדרת תהליכים בגופו. היום מצבו אחר. ביקשנו ממנו לספר על עצמו ועל הדרך המשותפת אתנו. לצפייה נא ללחוץ כאן
אם תקישו כאן תקבלו לינק לחלק נוסף מסיפורו. תודה
משפחת נ
ליאיר הגעתי עם אבחנה בכיס שהיתה שם בעשרים השנים האחרונות. “אדם עם דיכאון” ובשלב מאוחר יותר עם “מאניה דיפרסיה”. זה היה כל כך ברור, כל כך משתק מקום שאין ממנו לאן ללכת. והפתרונות שהציעו לי עד אז היו בעצם כדורים בכל מיני גרסאות ושמות.
ואז זה התחיל. פתאום יאיר, מהמפגש הראשון, ניפץ את התאוריה את אותה אמת מוחלטת. הוא נתן ‘אבחנה’ אחרת לגמרי. מהמפגשים אצלו אני יוצא בכל פעם כאדם שנולד מחדש. ואחרי מסע ארוך אני חוזר לחיק משפחתי כאדם שרציתי להיות. אבא ובעל אוהב. ומעל לכל אדם שמגשים את עצמו.
מרגו
זה סיפור חיים מעורר. אישה בגילה פוגשת סרטן בגופה. מחליטים עבורה מה תעשה. רחלי מחליטה כי היא הולכת להחליט מה קורה אתה. מסקרן? אז הנה היא כאן
עמי
אכן השם קרוב לשכן למעלה. סיפור חיים אחר מאוד. מלבב לשמוע ולראות תוצאות כאן
עמי גם מספר בכתב, למטה, עוד כמה פרטים ויש לינק לאומנות שלו. כדאי!!!
ובהמשך כאן חלק מסיפור החיים של ב’
קיבלתי המלצה על יאיר מחבר משותף שהכרתי בסדנה שהעביר. היה משהו מאוד חזק ביכולות שלו, בגישה שלו, ברגישות שלו לאנשים ולתכנים. לאחר שיחה קצרה הוא המליץ לי על יאיר.
כבר מהפגישות הראשונות הבנתי שאני עומד בפני אדם מיוחד עם חשיבה מאוד מקורית, רחבה ועמוקה.
אל יאיר הגעתי בנק’ זמן בחיים שכבר הייתי מלא באמונות, תפישות, דפוסים ומחשבות שגם התבססו על אירועים, ביטויים במציאות, אבחונים מקצועיים ואולי בעיקר .. אמונה שלי. הורים גרושים, אי קיום תחושת בית, ביטחון עצמי נמוך מאוד, דיכאון לא מאובחן מאז שאני זוכר את עצמי, חרדת קהל, חוסר בהירות לגבי עיסוק, תחביבים, מאוויים, רגשות ומחשבות.
מספר שנים לפני שהגעתי ליאיר הלכתי לסדנת מודעות שלאחריה עברתי התקף פסיכוטי וקיבלתי אבחנה קלינית וטיפול תרופתי המלווה בהמון תופעות לוואי. במשך שנים לקחתי המון תרופות שהשתרכו איתי במהלך השנים ללא בדיקה מה באמת צריך ומה לא.
הדבר המעניין שבאתי ליאיר מתוך רצון לרצות. רציתי לשפר את איכות החיים שלי ולהתפתח אך היה בי צד שלא באמת היה שם. לא באמת היה אכפת לי מעצמי. רציתי חיזוק לרצון הפנימי.
בתהליך מורכב ואיטי, שכלל פגישות פנים אל פנים, פגישות סקייפ ושיחות טלפון, תהליך שבו התקדמתי צעד אחר צעד בעזרת המבט וההכוונה המיוחדים, תשומת הלב והאכפתיות, התמיכה האין סופית אני מביט אחורה בזמן ונדהם מהשינוי. משהו בי זז, נפתח, מאפשר, חווה, מתרגש, כועס, נפגע, עצוב, מדוכא, שמח. משהו בי צמח וצומח. משהו בי נפתח והתחבר.
לא תמיד היה לי חשק לעבוד, לא תמיד היה לי חשק להגיע, לא תמיד היה לי חשק להיות, אבל תמיד יאיר היה שם ונתן תחושה של הכל בסדר. אני חושב שעבורי הפן המשמעותי הוא החזרה שלי לעצמי, לאמון עצמי, לקשב, להיות כאן ועכשיו בלי ביקורת או בלי ביקורת על הביקורת.
יש משהו מאוד שלם בעיני בדרך של יאיר, שבראש ובראשונה עבורי הוא בבחינת נאה דורש ונאה מקיים. לא פגשתי הרבה אנשים שהם כאלו טוטליים והולכים לקראת הולכי הדרכים בכל המישורים 24 שעות 7 ימים בשבוע.
יש משהו באמונה של יאיר בי שהיא הרבה יותר ממה שאני מאמין בעצמי (וכנראה שזו תופעה אצלו שהוא מאמין בבני אדם 
) האכפתיות שמתבטאת בהמון דברים – לשבת בסלון, להכין את הקפה במטבח, לישון חצי שעה על המזרונים בסלון אחרי פגישה מורכבת, הכיבוד בפגישה או לדרך, האיסוף וההחזרה מהרכבת כשהייתי בלי רכב, האפשרות לשיחות לא שגרתיות במועדים לא שגרתיים, ההתנהלות הכלכלית במצבי קושי כלכלי (כולל .. “תשלם כשיהיה לך”), ההיכרות עם בת אור.
יאיר יצר אצלי שורש שלא היה קיים והוא ערעור על התפישה הראשונית שלי לגבי עצמי ופיתוח אמונה בעצמי.
יאיר – תודה רבה על הכל.
ברי נדל, ד”ר
ברי מכיר אותנו כמה שנים. הסיפור שלו ייחודי ומעורר. כדאי לשמוע ניחוח מסיפורו, כאן
איריס
אומנית בפני עצמה. גם במובנים המקובלים: ציור, קלפים. גם בתחומים המסחריים, עם בן זוגה = מחשבים וגם באומנות בניית המשפחה למשל. שמעו ממנה כאן איריס, גם כתבה בהמשך הדף כמה דברים.
מריוס
סיפור נדיר על המוכנות לכתוב מחדש את ההיסטוריה האישית והמשפחתית. תהליך התמודדות עם מצב ‘סופני’ וההחלטה שאני, מריוס, יכול לו – כאן
שי משיח
אדם אמיץ. בעל איכויות מרתקות. תרצו לשמוע קצת על התמודדותו? כאן הוא נמצא
נילי ותומר
זוג צעיר ויפה. כזה הבונה את חייו. את חייו שלו. מבקש למנוע עצמו מלחיות עגמת נפש אי פעם. אפשרי?
חיה
מנהלת את ההזדמנויות הנקרות בחייה. מארגנת אומץ, נחישות, רציפות, התמודדות. עוברת מסכת תעתועים חריפה מאוד במשפחתה. לומדת להפיק את החכמה והאיכויות המתמירות. כדאי ללמוד ממנה
איריס ממשיכה בסיפור ובפרספקטיבה
אני מכירה את יאיר ובת אור כ– 9 שנים, מתוכן כ– 5 שנים אני בתהליך התפתחות המשלב פגישות אישיות עם יאיר, פגישות זוגיות עם יאיר ובת אור, סדנאות שבת, מפגשים בנושא חכמת הניסיון, קבלה ותהליכי שינוי צורה.
בשנים אלו השתניתי מבחינות רבות, אני כבר לא אותו אדם, איכות החיים שלי עלתה, רמת החרדות שלי ירדה בכ– 80%, יכולת ההתמודדות שלי עלתה ב70%, היום אין יותר לגיטימציה לתחושת תסכול או חוסר אונים, ברוב המצבים אני פועלת לשינוי המצב ולמציאת פתרונות מתאימים. אני מאפשרת לעצמי היום יותר לבטא יכולות שקיימות בי ופחות נכנעת לדרישות החברתיות שכבלו אותי בעברי.
אני רוצה להתמקד כאן בתהליך שאנו מובילים יחד עם יאיר. בני, שיש לו אתגר קשב עובר תהליך התפתחות מרתק. יאיר ובת אור מכירים את בני ממפגשים חברתיים שערכנו אולם בתהליך הזה בני לא נכח בפגישותינו. בן זוגי ואני, נפגשנו עם יאיר מספר פעמים לפני שהתחלנו את התהליך בפועל. מאז גיל הגן התחיל נושא הקשב, פתרנו אותו בפתרונות חלקיים ושטחיים כמו השארתו שנה נוספת בגן, אולם בשום אופן לא הסכמתי לאבחן אותו, לתייג אותו וכמובן, לאפשר מצב שבו הוא יקבל רטלין. יחד עם זאת עוד לא הייתי בשלה עדיין להוביל תהליך עומק כשם שאני עושה היום בעזרת יאיר ובת אור.
מכיתה א‘ שוחחתי עם יאיר על דרכים שבהן ניתן לקדם את נועם למקום בו הוא יוכל לשבת בכיתה ללמוד וכו‘. היינו עושים פעולות יצירה כל יום אחה“צ עם כל מיני הרכבות ויצירות שהוא אהב לעשותן. אפילו חלק מהן תלינו לו בכיתה בהיותו בכיתה ב‘, הוא גם תוגמל על התנהגותו בכוכביות, ארוחות בוקר עם המנהלת ועוד. עם התבגרותו הלכו ושכחו בעיות התנהגותיות חמורות שהביאו להרחקתו מבית הספר כגון אלימות בהפסקות או אחרי בית ספר. אולם נותרו בעיניהם דיבור בלי בקשת רשות בשיעורים ופטפוטים בשיעור.
הפעם כשכבר בית הספר התחיל ללחוץ לכיוון של טיפול חריף יותר שמערב אבחון ונטילת תרופה, אם כי זה לא נאמר באופן ישיר, הבנו יחד עם יאיר שצריך לנקוט באמצעים יותר מעמיקים. לא פרחי באך וויטמינים, לא איומים עונשים וכעס, אלא מציאת דרך מערכתית,וביתית, מקיפה שהובילה לתהליך שבני עובר כיום.
בעלי ואני נפגשנו מספר פעמים עם יאיר ובת אור ולעתים גם שוחחנו בטלפון או בסקייפ.
בעקבות המפגשים שנתנו לנו מסגרת להבין את המערך משפחה –ילד –מערכת בית הספר הבנו שיש לנו תפקיד מאוד חשוב בתהליך הזה: זה מתחיל מהבסיס – תזונה, הוצאת כל הגורמים שידוע שמחבלים במוח של ילדינו: מונוסודיום גלוטומט, צבעי מאכל וחומרים משמרים.ככל הניתן אנו מבססים את התזונה בבית על אוכל טרי, בריא וללא המרכיבים המרעילים, ארוחות בוקר מסודרות שמשקיטות את המערכת העיכול ומאפשרת ריכוז בשעות הראשונות, צידה להפסקת עשר וכמובן ללא חטיפים ומתוקים.
המשכנו בכך שרשמנו את בננו לחוגי ספורט אינטנסיביים כגון חוג כדורסל פעמיים בשבוע, חוג אמנות לחימה דניס השרדות פעמיים בשבוע, וביניהם רכיבה על אופניים עם חבריו בשעות אחה“צ.
השלב הבא הוא מתן חיזוקים בבית להתנהגות תקינה, יציאה לחגוג כשיש הישגים בתחום זה או בלימודים עצמם. כמו גם חיזוקים שהוא מקבל מהצוות החינוכי. עוד בבית שינוי אווירה, ממאבקי כוח וכעסים לתקשורת בונה, שקטה ואוהבת, מגע, חיבוקים ומסאזים לפני השינה או בבוקר. גם בתהליך הזה עליות ומורדות ולא מעט השתכללות.
במישור הבית ספרי, בלי כל אבחון רפואי אישרנו לבננו להיות מחוץ לכיתה בעת שהוא לא מסוגל להיות בתוכה. כך שכשהוא מפריע או מרגיש צורך לצאת הוא בחוץ, עד שהוא או המורה חושבים שהוא יכול להיכנס. זה לא עונש, זה לנתק אותו מפידבק חיובי שבא מהילדים להתנהגות המפריעה שלו. המחנכת שלו בקשר איתי קבוע במייל ובטלפון מעדכנת אותי בהם על כל מיני נושאים שעולים בהתנהגותו.
למרות שלעיתים קשה לו לזכור לטווח רחוק או לנהוג על פי הכללים. היא לא מוותרת עליו, המחנכת יזמה גם למצוא לבני חונכות על חשבון שיעורי נגינה שבשום אופן לא התאפשר לו להישאר בהם, כיום הוא חונך שני ילדים אחד מכיתה א‘ והשני מכיתה ב‘. הוא מאושר מזה,מרגיש גדול ומשמעותי, אחראי וחינוכי. הוא מגיע לבקר את החניך שלו גם מעבר לשעות של החונכות, אפילו יום אחד כשהצענו לו להישאר בבית עד שנצא לחתונה ביום שישי בצהריים, הוא סרב כי לא רצה לאכזב את החניך שיבוא לביה“ס וישמע שהוא לא הגיע. לכן היה לו חשוב ללכת ולו לשעה הראשונה בלבד, ויצא כל כך מוקדם מהבית על מנת להיפגש עימו לפני השיעור הראשון. מעבר לכך, הוא גם נבחר בעידודה של המחנכת למועצת התלמידים, והוא היה פעיל בה לאורך השנה. המחנכת גם מזמנת אותו לפגישות שיחה אחד על אחד ומקדישה לו המון סבלנות, אורך רוח, הקשבה וגמישות בתהליך. היא מבינה שאנחנו כהורים עובדים עם הילד שלנו בבית בניהול זמן, במשימות ביתיות שירגיש שותף בבית ובמשפחה ולא כדייר, בהקפדה רבה על תזונה במקום ובעידן של שפע מזון תעשייתי ומזיק ותרבות שלמה שמצדדת בצריכה עודפת של סוכר ושאר הדברים, היא יודעת שאנו מתייעצים עם יאיר וניגשים אליה בכל פעם עם תכנית משודרגת להמשך התהליך. ומאחר שהיא וההנהלה רואים את השיפור הם מוכנים ללכת איתנו, להקשיב, לשנות להתגמש, לאפשר לו למשל לא לכתוב במחברת, אלא אם זו עבודת כיתה. הוא לא מעתיק מהלוח, לעיתים הוא לא מחוייב לעבוד גם בכיתה. כולם מבינים היום שאתו רק בטוב מצליחים להתקדם לא בצעקות ואיומים. המורה לאנגלית שטחה בפני את המצב של בני בשיחתנו האחרונה, הקשבתי לה עד הסוף והעלינו כמה פתרונות אופרטיביים. היום הוא בקבוצת המצויינות באנגלית מפרויקט מצוינות 2000.
להלן ציטוט של מכתב במייל מהמחנכת שלו: “אני עוקבת אחר ההתפתחות של בנך בכתה. יש השתדלות מצידו יותר להצביע כדי לקבל רשות דיבור. אך יש עדיין מה לשפר. בעניין היחסים לחבריו, יש גם השתדלות פחות “לדרוס” על מנת להשיג מטרות . זה עדיין בתהליך כמובן. יום פחות טוב ויום יותר טוב. אני משוחחת עמו בכתה ומתייחסת לכל מקרה אם טוב ואם לא טוב, משתדלת לא לבוא מקום של כעס אלא ממקום של להסביר מה היה אפשר לעשות אחרת. לאחרונה שוב יש רצון מצידו לבקש סליחה ולדבר עם הילד שנפגע ממנו. היום היה מקרה שלא היה קשור אליו. ילד בכה כיוון שהתגעגע לאבא שלו שנמצא בחו“ל והוא בקש לצאת להירגע, בנך ישב ודבר אתו בחוץ. כשחזר אמר שבעקבות השיחה ביניהם הילד נרגע והוא ייכנס בהמשך לכתה. אהבתי את ההירתמות שלו למען חבר בעיקר כיון שבד“כ הוא לועג לילדים רגישים שבוכים כשקורה להם משהו והיום הוא נהג אחרת. כמו כן, היום הביא מחברת חדשה למדעים, מחברתו הישנה מזמן נגמרה ועל אף בקשות חוזרות ונשנות שיכין מחברת חדשה, לא עשה זאת. אך היום הביא אחרת ואני שמחה. בכוונה לא ערבתי אתכם רציתי שייקח אחריות על הלמידה שלו וידעתי שכשזה יבוא ממנו הוא ילמד טוב יותר וירגיש מחויב. כמו שאמרתי הוא נמצא בתהליך של שינוי, יום ככה ויום ככה אך ישנם פחות מקרים של שבירת כלים. כשאני רואה שאני צריכה להעיר לו הרבה, אני מציעה לו, ברוגע, לצאת להירגע. היום אף הצעתי לו לצאת לעשות קפיצות וריצה , כשראיתי שהוא החל לגלות סימנים חוסר סבלנות, בתחילה אמר שהוא לא צריך ויהיה בסדר, אך לאחר מחשבה בחר לצאת, וחזר אחרי כמה דקות והתנהג יותר טוב. המשיכי לשמור על קשר” המחנכת XXXX.
בעקבות אלרגיות חוזרות במשפחה, על פי המלצתו של יאיר, עברנו לתזונה שרובה צמחונית, עדיין יש עוד מקרים שבהם מחוץ לבית חלק מהמשפחה עוד ממשיך לאכול בשר, אבל לפחות אני וביתי מתמידות בצמחונות ולאחרונה אני גם נגמלתי מקפה, חלב, ממתיקים מלאכותיים, ביצים וגבינות. כמובן שהנושא כעת יותר מושך ומאתגר להכין מטעמים שאינם מכילים את המוצרים מן החי.
לאחר מחלות חוזרות של הבן הצעיר, הבנו שיותר מתזונה פיזית חשובה התזונה הרגשית, והתחלנו לעבוד בצורה יותר קונקרטית על נושא התקשורת בבית, לאחר התייעצות עם יאיר שבאה בעקבות פרכוסי חום ואבדן הכרה של הבן הצעיר, התחלנו להוביל בבית מהלך של אפס צעקות אפס כעסים. התהליך הוביל לתחושת אווירה נעימה יותר קרובה יותר ואוהבת, כל אחד מנהל את רגשותיו, הצורך לכעוס ולבטא את הכעס בצעקות. כיום אנו עובדים על ביטוי הצרכים שלנו בנעימות, יוצרים דברים חדשים ביחסים ביננו. אך זה לא משהו שבא כדי להישאר, צריך כל העת לשדרג, להתכוונן, ליצור הסכמים, אפיקים חליפיים לביטוי של אי הסכמה. לאחרונה הצענו לילדים לכתוב או להגיד בצורה נעימה ותרבותית, מה הם מבקשים לשנות במשפחה, כשהדגש הוא על אופן הפנייה, סגנון הדיבור, רמת הטון דיבור, ומידת הרצון להשיג פתרון ולא רק לכעוס ולא לשנות שום דבר, או לשנות ממקום של כפייה ולא הסכמה. גם כאן אנחנו יוצרים שינוי שלא עולה בקנה אחד עם הנורמה התרבותית שמדברת על שחרור כעסים, אלימות ועוד כדבר לגיטימי ושאינו ניתן לשליטה, מחד, ומוקיעה מקרים של אלימות במשפחה מאידך.
בשיעורים של יאיר הבנתי שאנחנו יוצרים אוירה על ידי כך שאנחנו קודם כל מיצרים כוונה. למשל באחד המפגשים, דיברנו על אמא שלי ושאני רוצה להציע לה, טיפולים אחרים יחד עם אחי זה יהווה אולי קידום לכיוון שהיא תבקש בסוף שניקח אותה, ולא שתתנגד כל העת להצעותינו. במפגש עם יאיר דיברנו על כבוד עצמי, חשבתי על שאיך שביתי מתחזקת את החדר שלה, התיקים שלה והגוף שלה, זה לא כבוד עצמי,ושלעודד אותה לכיוון הזה. עוד כשהיינו שם, הודיעה לי, בטלפון, שהיא מחליפה חדרים עם אחיה שזה אומר ניקוי יסודי של שני החדרים והתחלות חדשות, גם באווירה ובנתינה ההדדית ביניהם.
אני הבנתי גם לגבי הנושא של שמירה על משקלי, שלכבד את עצמי זה לא לאכול שטויות או לחטוף בין הארוחות. וזה עזר לי מאוד לשמור על הדיאטה שלי, מאחר שכבר הגעתי להישג מתגמל, של הפחתת 11 קילו ממשקלי, כשלאורך התהליך אני מתפתחת גם מבחינה רוחנית, גם מקצועית, עסקית וחברתית. אלא שעל הנושאים הללו עוד קצרה היריעה מלהכיל, ואשמח לספר לכל מי שמעוניין על ההסבה המקצועית שעשיתי בתוך התהליך שכיום אני מנהלת עסק יחד עם בן הזוג שלי שזה בפני עצמו חלק מתהליך התפתחות, שהשתנה המראה החיצוני שלי גם מבחינת הלבוש וההתנהלות החברתית ועד נושאים.
אני נוכחת לראות היום גם כאילו יש דברים שכבר נעשים לבד, מכוח האינרציה שהונעה לראשונה ודברים לעתים מתקדמים כבר בלי ניהול צמוד שלי.
פשוט מדהים, זה לא שדברים קורים כי רק אני שחררתי שליטה בהם, אלא שהילדים התגייסו, ויהיו עוד “נסיגות” ולמידה ועוד התקדמות,וזו המתנה הכי גדולה שאני יכולה לתת להם לחיים.
כיום, אני יותר בעניין של למצוא לי מחליפה ולעסוק יותר בתחום טיפול וחינוך. ההתפתחות הרוחנית הרבה יותר מסעירה אותי מעולם העסקים. אני יכולה שעות לדבר על תזונה נכונה ועל צורות חשיבה חדשות, זה מרתק, מלהיב, מתגמל, הכל!
תודה לאלוהים ליקום לטבע לכוחות עליונים באשר הם שאפשרו לי צמיחה רוחנית, תודה ליאיר שמלווה אותי בתהליך שלכאורה הנו אישי, המשפיע על כל סביבותיי.
באהבה רבה, איריס
——————————
עמי
הכרתי את בת אור ויאיר לפני כ6 שנים מהדלת האחורית. באתי להשתתף, בפעם הראשונה בחיי,בשיעור צי קונג שבת אור העבירה. הכרות עם היבטים פילוסופיים ומעשיים, מאזנים ומרפאים מעולם המזרח. חלון לאמצעים ואפשרויות חדשים שאני יכול להשתמש בהם גם באופן עצמאי בחיי.
לאחר כשנה בחרתי לעבור לפינת הישיבה, לשיחות, דיאלוג ושיתוף עם בת אור בנושאים שלא אזרתי כוח להתמודד איתם ובטח שלא לדבר עליהם עם אדם אחר. הקשר שנוצר בינינו הקל עלי את המלאכה. מפגשים אלו עזרו לי לשנות בעצמי את יחסי לעצמי, לגופי ויחסי עם אנשים. הם נתנו לי כוח, דרבון ואמצעים פרקטיים לעשות ולהמשיך לעשות זאת הלאה.
חלפה עוד תקופה ובחרתי לעבור לסלון, לשיחות ושיעורים קבוצתיים עם בת אור ויאיר בנושאי חכמת הניסיון, חכמת המחלה, שינוי צורה וקבלה. פתח חדש נוסף, ענק, להשקפת עולם ייחודית ומקורית. פילוסופיה עם עקרונות שאינה נשארת כתיאוריה בתחום הרוח אלא חייבת הוכחה ומימוש בפועל בחיים. כל זאת מוצע ומוגש על ידי יאיר ברגישות כהצעה, כאפשרות . בידך הבחירה לאמצה או לדחותה אך נדמה לי שאי אפשר להישאר אדיש לה.
בת אור ויאיר מצביעים על דרכים אלטרנטיביות לשינוי, לאורך חיים והתנהגויות, דרכים לכאורה נסתרות או מוסתרות על ידנו ועל ידי תבניות חברתיות היסטוריות. הם מציעים עקרונות לחיים, עקרונות ברי יישום, לחיים בנרמול עם המציאות, עם הטבע ולא להיגררות או לחימה בהם.
http://www.flickr.com/photos/glami
———————————————————
אסתי
בשנת 1998 הכרתי את יאיר ובת אור. ומאז אני לומדת ומתפתחת איתם.
מאז שהכרתי אותם, נפתח בפני עולם של מושגים, חכמה ודרך רחבה ועמוקה ללמוד לחיות, לחוות, להכיר ולדעת, להתנסות ולהתמודד, לממש ולהתהוות – את עצמי, על עצמי, על הזולת ועל העולם..
במפגשים איתם לאורך השנים, למדתי ליצור תהליך שימשך לאורך כל חיי, של הבראה עצמית, הכולל: שינויים בתזונה, בחשיבה, בהתנהלות בחיי היומיום, מימוש עצמי, מימוש של היעוד ועוד.
לפני שהכרתי את יאיר ובת אור ובעיקר אחרי, השתתפתי בסדנאות למודעות עצמית, למדתי בשעורים שונים והכרתי הרבה מורים מסוגים שונים. אך דרך הלימוד והליווי שלהם, שונים מכל דרך ומורה אחרים שהכרתי.
בשורה התחתונה, יאיר ובת-אור, מובילים את האדם להבראה עצמית, ללא תלות באף גורם אחר.