פור וגורל בפורים
“החיים הם ___________”
ככל שמתבגרים שומעים הצעות / הגדרות נוספות לנושא: החיים.
אולי ברור שמי שאמור לחיות את החיים שלי, זה אני.
ואולי ברור גם שמי שמנהל אותי, זה אני.
ואולי, רק אולי, מה שמנהל אותי זה הגורל.
וכאן פורים מגיע. “פור הוא הגורל” ( אסתר, ג, ז)
והוא מתוסבך. הגורל הזה עדיין לא החליט על עצמו מה רוצה להיות :-)
שנסתבך יחד?
באותו פרק ג, במסכת המסופרת, המחזוריות של 12 מופיעה מספר פעמים. למשל: “בחדש הראשון הוא חדש ניסן בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל לפני המן מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר הוא חדש אדר:” פסוק ז.
פעם מדברים על שנים, פעם על חודשים. גם ההתנסחות המקובלת עלינו בעברית מציעה לבחון עצמנו. למשל בקטע: “מיום ליום ומחדש לחדש שנים עשר” הפעם השנייה בה מצוינת המילה חודש היא נמצאת גם בהקשר המילה הבאה, באיזה חודש מדובר. כלומר: “…לחדש שנים עשר הוא חדש אדר”. כלומר בפסוק יש שני מנעדים לכאורה. אחד, “מיום ליום מחודש לחודש”. ויש גם מנעד של: “מיום ליום ומחודש”, הפסקה. ואז “לחדש שנים עשר הוא…”
אפשר אולי לנקד את המילים כך: “מיום ליום וּמְחֳדֵש לְחֹדש שנים עשר…”
שהרי הפור שהפיל אחשורוש היה מיועד לחדש מצב בעם היהודי בחדש אדר.
אנקדוטה נוספת בעניין המספר שנים עשר מופיע בפרק ב. כאן מדברים על הזמן בו מוכשרות הנשים הבתולות עד שהן מגיעות לבחירה אצל המלך: שנים עשר חודש. פרק הזמן המתכנה “דת הנשים” (פסוק יב).
בכלל במגילת אסתר מציעים לנו זמנים ומספרים מגוונים. דבר שיכול להיות מאוד הגיוני כשאנו מדברים על גורלות. שהרי יש מאיתנו המציינים זמנים בהקשר לגורל. קרה לאדם זה כך וכך כש….
אנחנו מבקשים להציע ולבחון היבט נוסף בעניין הרעיון – גורל.
למעשה התרחשויות של האדם מושפעות מאוד מהמקום בו מתגורר האדם. אפשר לראות במילה גורל, גם את האותיות הקשורות למגורים, גור. ואפשר לקחת את האותיות ולשחק מעט ולראות את חיבור האותיות ‘לגור’.
אדם הגדל / מתגורר בסביבה עשירה / ענייה במיוחד, יכול להיות מושפע לגבי גורלו. אדם הגדל באי מרוחק, במרכז עיר…. הבנו את הרעיון נכון?
מה עושה האדם עם נסיבות מגוריו? יש ויתייחסו לכך כאל נתון המשפיע בצורה קריטית על גורלם. ויש שיראו את סביבת ילדותם כתשתית שאינה קובעת. כאלו שיספרו כי לכל אדם בימינו, ניתנת הזדמנות פתוחה. הזדמנות לפתח, לטפח, את עצמו ולהגיע לכל הישג.
הנה מספר היבטים ליחסו של מרדכי לגורלות.
למשל פוגש יתומה ולוקח הוא אותה לבת. למשל יושב בשער המלך, כנראה בצורה מאוד לא פסיבית. שהרי הוא מתוודע לתוכנית לרצוח את המלך. מרדכי מעביר את הנתונים למלכות. כמו בלא קשר, מיד אח”כ, המן מטופח ע”י המלך. עבדי המלך משתחווים. מרדכי כנראה לא רואה עצמו עבד למלך בשר ודם. מאתגר עצמו ובעקבות זאת, כנראה, מאתגר את עמו שלא להיכנע לעבודת אלילים.
נפלה הכרעה מטעם המשמיד, המן, להרוג את כל העם המיוחד הזה בחודש אדר. הגורל נקבע.
מרדכי מתגייס לשנות את הגורל.
באותו הזמן כמו ואין קשר בין אסתר. זו מכונסת בעולמה הזוהר. מרדכי קשוב למציאות המתרחשת מסביב. הנערות והסריסים מקשרים בין מרדכי ואסתר ומביאים לאסתר עדכונים מהשטח. מרדכי מכוון אותה לעשות משהו להציל את העם והיא נראה שמתרצת את מוגבלותה.
והנה מגיעים כאן מילים, שאף שקראתים מספר רב כל של פעמים, אני מצטמרר שוב לקראתם: “ויאמר מרדכי להשיב אל אסתר אל תדמי בנפשך להמלט בית המלך מכל היהודים: כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות:” (פרק ד, יג-יד)
לכשמתקבלת משימה, אין להתחמק ממנה.
התפתחות האירועים במגילה מספרת כמו על מקריות בהתרחשויות.
המלך שמצד אחד כל כך מצדד בעבד הנאמן לו ומוכן לתת לו את טבעתו. יודע גם להבחין ולהעריך את מי שהציל את ראשו. מבחינתו אם אתה עבד הרי אין לך בעיה למלא את ציווי המלך ולתת כבוד למי שהציל את המלך ממוות. לכן אם במקרה נדדה שנת המלך ובמקרה הוא קורא סיפור מתוך כתביו על שהצילו את חייו לא מכבר. והמלך מברר ולא תוגמלה איכות זו. כלומר, אם עשו לך טובה ואתה לא מחזיר טובה, לא בטוח שירצו לעשות לך טובה בהזדמנות אחרת. כדאי למלך להיענות ולעשות מעשה משמעותי למען מה שהציל את מלכותו. ובמקרה, העבד הנאמן, המן, מגיע לבקר את המלך. ומתוך תחושת החנופה, נוצרה ההזדמנות הנאותה למנף אותה לטובת התחושה בה המלך נמצא. האם אתה לא שם לב, המן, שמלך זה, מתעניין למלא את תחושותיו ואינו מתעכב על דרגת מי שניצב מולו. אתה זוכר המן, שכך למשל עשה המלך לאשתו לשעבר, ושתי??
ולכן גורל הדברים הוא כזה שתשים לב מה הנסיבות והסביבה בהם אתה פועל. תהייה קשוב מאוד לניואנסים קטנים כגדולים כשאתה פועל בסביבה אינטנסיבית.
אנחנו מציינים שוב ושוב את עניין המגורים – הסביבה בה מתרחשים הדברים. סביבה שהיא חלק מהשמעות של המושג הנקרא גורל.
כך אם אנו מבינים שיש לאדם מחויבות להיות ער לסביבה להיסטוריה, ולמיקום שלו בהווה. ער במובן שאינו מקבל נתונים כנתונים מחייבים ו ‘סופיים’. אלא כנתונים בהם ראוי להתחשב כמובן ולהיערך בצורה נאותה על מנת להביא למקסימום תועלת לרווחת חיי האדם.
כך אנו רואים ב ‘גוף האדם’ סביבת מגורים. זו הצעה המגיעה מתחומי הקבלה ואומרת כי גוף האדם משמש כְּבַּית לנשמה.
יש שיראו בנתונים הפיזיים, נתונים מוחלטים. יש שיראו נתונים אלו ויבחנו עם עצמם איך ליצור מהלכים הממנפים אותנו לתכונות חדשות. להפקת יכולות לא מכורות. להיכרות עם הגורל לכאורה הסופי. למעשה המגילה חוזרת ומדגישה בצורה שאינה משתמעת לשני פנים. אפשר לעצב מציאות אחרת בזכות פעולות נכונות.
ובסוף הסיפור, מופיע תיאור של זמן גורל מיוחד. מסופר על מעברי זמנים. שנים עשר – חודש וההמשך, מעבר לשלושה עשר – יום. מעבר זמן בו גורל אחד משתנה לגורל אחר. מגורל המיועד להשמדת העם היהודי בחודש ה12, עובר ליום ה 13 בו מתהפך הגורל. “ובשנים עשר חדש הוא חדש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להעשות ביום אשר שברו איבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם:” (פרק ט, א)
כדאי לזכור כי ההצעה “ונהפוך הוא”, יש בה עוצמה היכולה מחד למוטט דברים ומאידך לנער מצבים ולייצבם על מכונם הראוי. הכושר לייצב מהלך מתאים לאיכות חיים נאותה, טמון בכל אחת ואחד מאיתנו.
המגילה, כמו חלקים אחרים במקרא, מכילה רבדים והצעות רבות כל כך לחיים איכותיים וחכמים. והנה פתחנו עוד פתח להכרות וסקרנות.